המבחן הכבד ביותר של כיפת ברזל
כיפת ברזל, מערכת ההגנה הנודעת של ישראל מפני רקטות קצרות טווח, עומדת בפני המבחן המבצעי המתמשך ביותר שלה מאז פריסתה בשנת 2011. חיזבאללה שיגר מאות רקטות מדרום לבנון, מה שמגמד את היקף כל קמפיין רקטות קודם של חמאס מעזה.
ביצועים תחת לחץ
שיעור היירוט של המערכת נשאר מעל 90% נגד רקטות שצפויות לפגוע באזורים מיושבים — הישג יוצא דופן בהתחשב בהיקף האש. המכ"ם של כיפת ברזל עוקב אחר קליעים נכנסים ומחשב נקודות פגיעה; הוא מיירט רק את אלה המאיימים על אזורים מיושבים, ומאפשר לרקטות המיועדות לשטחים פתוחים לנחות מבלי לבזבז מיירטים.
עם זאת, ארסנל הנשק של חיזבאללה מציג אתגר שונה איכותית מרקטות חמאס. בעוד שחמאס ירה בעיקר רקטות קסאם לא מונחות, המלאי של חיזבאללה כולל נגזרות פאתח-110 מונחות מדויקות המסוגלות לפגוע במתקנים צבאיים ספציפיים, כמו גם כלי נשק ארוכי טווח הדורשים יירוט על ידי קלע דוד או חץ-2 במקום כיפת ברזל.
בעיית קצב שריפת המיירטים
כל מיירט Tamir עולה כ-50,000 דולר — מחיר סביר להפליא במונחי הגנה מפני טילים — אך כושר הייצור מוגבל. רפאל מערכות לחימה מתקדמות מייצרת כ-1,200 בשנה. בקצב המטח הנוכחי, ישראל צורכת מיירטים מהר יותר ממה שניתן לייצר אותם.
דינמיקה זו מנוטרת בפירוט בלשונית קצב שריפה שלנו, המציגה ימים משוערים עד למיצוי המיירטים עבור כל מערכת הגנה. משבר מחסור המיירטים אינו ייחודי לכיפת ברזל — הוא משפיע על כל שכבה של מערכות ההגנה מפני טילים האמריקאיות והישראליות כאחד.
השוואת שכבות הגנה
ההגנה של ישראל מסתמכת על ארכיטקטורה רב-שכבתית: כיפת ברזל לרקטות קצרות טווח (4-70 ק"מ), קלע דוד לאיומים בטווח בינוני (40-300 ק"מ), וחץ-2/חץ-3 לטילים בליסטיים. כל שכבה מגנה מפני סוגי איומים שונים, אך לכל אחת יש גם מגבלות ייצור ואספקה משלה.
עקבו אחר מלאי המיירטים בזמן אמת בלשונית מיירטים שלנו וראו כמה מהר כל מערכת מתרוקנת בלשונית קצב שריפה.