בלילה של 27 ביוני 2025, פיקוד מרכז ארצות הברית יזם את מבצע זעם אפי, המבצע הצבאי האמריקאי הגדול ביותר במזרח התיכון מאז הפלישה לעיראק ב-2003. בתוך 72 שעות, CENTCOM תיאמה תקיפות ברחבי השטח האיראני מנכסים המוצבים בחמש מדינות, שתי קבוצות תקיפה של נושאים וכוח משימה מפציצים שפעל מדייגו גרסיה.
ההחלטה לשבות
המבצע בא בעקבות חודשים של הסלמה במתיחות לאחר שאיראן האיצה את העשרת האורניום מעבר ל-60% והרחיבה את העברת הטילים הבליסטיים לכוחות הכוח. כאשר המודיעין הצביע על כך שאיראן נמצאת שבועות ספורים מיכולת פריצה גרעינית, המליצה המועצה לביטחון לאומי על פעולה קינטית. הנשיא ביידן אישר למפקד CENTCOM גנרל מייקל קורילה לבצע תוכנית קמפיין מדורגת ששוכללה במהלך ששת החודשים הקודמים.
המטרה האסטרטגית הייתה ברורה: לבזות את התשתית הגרעינית של איראן, לנטרל את מערכת ההגנה האווירית המשולבת שלה, ולהרוס את יכולתה להקרין כוח באמצעות טילים בליסטיים ורשתות פרוקסי. מתכנני CENTCOM הפיקו לקחים מסופת המדבר, החירות העיראקית והשביתות בסוריה ב-2018 כדי לעצב קמפיין שממקסם את ההלם תוך מזעור אבדות הקואליציה.
שלב ראשון: SEAD ו-Strikes Strikes
המחלקה הפותחת תעדוף את דיכוי ההגנה האווירית של האויב (SEAD). למעלה מ-200 טילי תקיפה קרקעיים של Tomahawk ששוגרו ממשחתות מסוג Arleigh Burke וצוללות מסוג וירג'יניה פגעו באתרי ההגנה האווירית האיראניים S-300PMU2 ו-Bavar-373 ברחבי מערב ומרכז איראן. במקביל, מטוסי F-35A Lightning II שפעלו מבסיס האוויר אל דאפרה באיחוד האמירויות השתמשו בטילי AGM-88G AARGM-ER נגד קרינה נגד מתקני מכ"ם.
בתוך שש השעות הראשונות, CENTCOM העריכה שרשת ההגנה האווירית ארוכת הטווח של איראן נפגעה משמעותית, ופתחה מסדרונות לתקיפות המשך של מטוסים שאינם חמקנים. EA-18G Growlers סיפקו כיסוי תקיפה אלקטרונית מתמשכת, ותקעו מכ"מים איראניים וצמתי תקשורת שרידים.
שלב שני: יעדים גרעיניים ואסטרטגיים
עם הוקמו מסדרונות הגנה אווירית, מפציצי B-2 Spirit מאגף הפצצה 509 סיפקו GBU-57 Massive Ordnance Penetrators נגד מתקנים תת-קרקעיים מוקשחים בפורדוב ובנתנז. כל באסטר בונקר במשקל 30,000 פאונד תוכנן לחדור עד 60 מטרים של אדמה ובטון מזוין לפני פיצוץ. כלי נשק מרובים הופעלו לכל מטרה כדי להבטיח הרס של אולמות צנטריפוגות קבורים עמוק.
F-15E Strike Eagles ו-F-35As פגעו במתקנים גרעיניים מעל הקרקע בעוספיה, ערק ובמתחם הצבאי פרצ'ין תוך שימוש בתחמושת מונחית מדויקת כולל GBU-31 JDAM ו-GBU-39 בקוטר קטן. F/A-18E/F Super Hornets מבוססי נושא ממטוסי ה-USS Dwight D. Eisenhower ו-USS Theodore Roosevelt תרמו גיחות תקיפה נוספות.
שלב שלישי: משמרות המהפכה וכוחות הטילים
בשעה 36, CENTCOM העבירה את המיקוד ליכולות ההתקפיות של איראן. פסילות ממוקדות:
- חיל מצבי טילים בליסטיים: בסיסי טילים של שאהרוד, תבריז וקרמנשה המכילים טילים בליסטיים לטווח בינוני של Shahab-3 ו-Emad
- מתקני הפיקוד של IRGC: כולל מפקדת חיל האוויר והחלל בטהרן ומרכזי פיקוד אזוריים
- נכסים ימיים: בסיסי כלי טיס תקיפה מהירים בבנדר עבאס ובבושהר, בתוספת משגרי טילים נגד ספינות לאורך מיצר הורמוז
- ייצור רחפנים: מתקנים הקשורים לייצור רחפנים מסדרת Shahed
תיאום וניתוק קונפליקט
ניהול המרחב האווירי במבצע כה רחב דרש תיאום חסר תקדים. מרכז התפעול האווירי המשולב (CAOC) של CENTCOM בבסיס האוויר אל אודיד בקטאר עיבד מעל 3,000 הזמנות מטלות אוויר ב-72 השעות הראשונות. פעולות חיל האוויר הישראלי שולבו באמצעות תא קישור ייעודי, מה שהבטיח שחבילות התקיפה של הקואליציה והישראליות לא יפריעו זו לזו.
טביעת הרגל הלוגיסטית הייתה עצומה. כלי השיט הצבאי של פיקוד ליפט הים שהוצב מראש במפרץ סיפקו אספקת תחמושת, בעוד מכליות KC-135 ו-KC-46 טסו במסלולי תדלוק רציפים כדי לקיים את פעולות התקיפה. CENTCOM העריכה כי 72 השעות הראשונות צרכו תחמושת שווה ערך למספר חודשים של הוצאה טיפוסית לאימון בזמן שלום.
הערכה ראשונית
עד 30 ביוני, CENTCOM פרסמה הערכת נזק ראשונית בקרב. מעל 120 יעדים הושגו עם שיעור הצלחה של 85%. מערכת ההגנה האווירית המשולבת של איראן הוערכה כ"מושפלת מבחינה תפקודית", תוכנית הגרעין שלה סבלה "מכשלות משמעותיות", וכמה יחידות טילים בליסטיים לא ניתנו לפעולה. עם זאת, איראן שמרה על יכולת תקיפה שארית והחלה לשגר טילי תגמול בבסיסי הקואליציה תוך שעות מהתקיפות הראשונות, והדגישה שאפילו מחלק פתיחה הרסני לא יוכל לפרק לחלוטין אומה של 88 מיליון איש מנשקה.
האלמנט האנושי
מאחורי הסטטיסטיקה עמדו עשרות אלפי אנשי שירות אמריקאים שביצעו את אחת הפעולות הצבאיות המורכבות בהיסטוריה. טייסים טסו גיחות קרב שנמשכו 8-12 שעות עם מספר מחזורי תדלוק אווירי. צוותי צוללות שיגרו את טומהוק מחדרי טורפדו צפופים לאחר שבועות שקועים. מלחים על סיפון המשחתות עבדו בחום המעיק של המפרץ כדי לטעון מחדש תאי מערכת שיגור אנכיים בין ספינות. מנתחי מודיעין ב-Al Udeid עבדו מסביב לשעון כדי לעבד תמונות של הערכת נזקי קרב והתקפות מחדש כמעט בזמן אמת.
מפקד CENTCOM ערך ועידת וידאו טלפונית עם הנשיא והמועצה לביטחון לאומי כל שש שעות במהלך התקופה הראשונית של 72 השעות, תוך מתן עדכונים וביקש התאמות לסדרי העדיפויות. קצב קבלת ההחלטות היה בלתי פוסק - יעדים שזוהו, אושרו, הושגו והוערכו במחזורים שנמדדו בשעות ולא בימים האופייניים לקמפיינים קודמים. לולאת ההחלטות הדחוסה שיקפה הן את דחיפות המשימה והן את בשלות השילוב בין מודיעין-מבצעי ש-CENTCOM שיכללה במשך שני עשורים של פעולות במזרח התיכון.
72 השעות הראשונות ביססו את הדפוס למערכה הרחבה יותר: כוח ראשוני מכריע, מעבר מהיר בין שלבים והסתגלות מתמשכת כאשר תגובות איראן חשפו יכולות הישרדות. הערכת CENTCOM שלאחר הפעולה ציינה כי מבצע הפתיחה עלה על הציפיות התכנוניות ביעילות SEAD אך נכשל בהשמדת יעדי טילים ניידים - אתגר שיגדיר את השבועות הבאים של הקמפיין.