כאשר טילי טומהוק פגעו במטרות איראניות בסוף יוני 2025, פרץ קרב מקביל בוושינגטון. השאלה החוקתית של מי מאשר מלחמה - שאלה שאמריקאים התלבטו בה מאז היווסדה - קיבלה דחיפות חדשה כאשר מבצע זעם אפי התרחב מתקיפה מוגבלת למערכה מתמשכת.
הבסיס המשפטי לשביתות ראשוניות
ממשל ביידן השיק את Epic Fury תחת סמכותו החוקתית של סעיף II של הנשיא כמפקד העליון, תוך ציון איום מיידי על הביטחון הלאומי מתוכנית הגרעין המואצת של איראן. משרד היועץ של הבית הלבן הכין מזכר משפטי בטענה שמודיעין המצביע על כך שאיראן נמצאת שבועות מפריצה גרעינית מהווה "איום מיידי" המצדיק הגנה עצמית מונעת על פי החוק המקומי והבינלאומי כאחד.
בתוך 48 שעות, הנשיא הודיע רשמית לקונגרס על פי החלטת מעצמות המלחמה משנת 1973, כנדרש בחוק. ההודעה תיארה את היקף המבצע, מטרותיו ומשך הזמן הצפוי. עם זאת, ככל שהפעולות נמשכו מעבר לשלב השביתה הראשוני, גבר הלחץ לקבלת אישור חקיקה רשמי.
שעון 60 הימים
על פי החלטת כוחות המלחמה, הנשיא חייב להסיג את הכוחות תוך 60 יום, אלא אם כן הקונגרס מאשר את המשך הפעולות או מאריך את המועד האחרון ב-30 יום. מכיוון ש-Epic Fury לא מראה סימנים לסיום מהיר - איראן הגיבה עם טילים בליסטיים והתקפות פרוקסי - שעון 60 הימים הפך לפונקציה מאלצת לפעולה של הקונגרס.
פקידי המינהל הכירו באופן פרטי שהבסיס המשפטי להמשך פעולות מעבר ל-60 יום ללא AUMF היה "שנוי במחלוקת". בעוד נשיאים קודמים דחפו את גבולות החלטת מעצמות המלחמה, קנה המידה של הזעם האפי הקשה על הטענה שמדובר במשהו פחות ממלחמה.
הצעות AUMF
שלוש הצעות מתחרות של AUMF הופיעו בקונגרס:
- הרשאה רחבה (ועדת השירותים המזוינים של הסנאט): מורשה "כל הכוח הדרוש והמתאים" נגד איראן וכוחות קשורים, ללא מגבלות גיאוגרפיות או סעיף שקיעה. המבקרים השוו אותו ל-AUMF הפתוח של 2001 שאיפשר שני עשורים של פעילות גלובלית.
- הרשאה צרה (ועדת החוץ של הסנאט): פעולות מוגבלות לשטח איראן ויעדים צבאיים מוגדרים (גרעינית, טילים, הגנה אווירית), כללו סעיף שקיעה של 12 חודשים הדורש חידוש, ואסרו במפורש על כוחות קרביים קרקעיים.
- אישור מותנה (קבוצה דו-מפלגתית): אושרה תקיפות רק נגד מטרות גרעיניות וטילים, נדרשה דוחות התקדמות חודשיים לקונגרס, והורתה מנדט דיפלומטי המחייב את הנשיא לקבל את המשא ומתן אם איראן תסכים לפירוק מגרעין שניתן לאימות.
דיון הרצפה
הדיון בסנאט נמשך חמישה ימים והניב כמה מהנאומים הנלהבים ביותר שנשמעו על רצפת הלשכה מזה שנים. התומכים טענו כי תוכנית הגרעין של איראן מייצגת איום קיומי הדורש פעולה צבאית נחרצת. המתנגדים טענו כי ארצות הברית חוזרת על הטעויות של עיראק - פתחה במבצע צבאי גדול במזרח התיכון בהתבסס על הערכות מודיעיניות שעלולות להתברר כפגומות.
הסנאטור טים קיין, תומך ותיק ברפורמה בכוחות המלחמה, נשא נאום קומה בלתי נשכח: "אנחנו צופים בזמן אמת בדיוק במה שהמייסדים חששו - אומה שנסחפת למלחמה גדולה מבלי שנציגי העם הצביעו."
הדיון בבית הנבחרים היה שבור באותה מידה. השדולה הפרוגרסיבית התנגדה במידה רבה להרשאה, ועדת החירות התפצלה בין מתערבים ללא-התערבות, והמרכז של שני הצדדים עסק במשא ומתן אינטנסיבי על היקף הסמכות.
הפשרה
לאחר שבועות של משא ומתן, הקונגרס העביר פשרה AUMF ש:
- כוח צבאי מורשה נגד מטרות צבאיות וגרעיניות איראניות
- כולל סעיף שקיעה ל-24 חודשים
- אסור "פעולות לחימה קרקעיות מתמשכות" ללא אישור נוסף
- נדרש תדרוכים מסווגים רבעוניים לוועדות המודיעין והשירותים החמושים
- הורה לנשיא לפנות לערוצים דיפלומטיים במקביל למבצעים צבאיים
ההצבעה עברה את הסנאט 68-32 והבית 287-148, עם הצלבה משמעותית בשני הלשכות. השוליים היו נוחים אך שיקפו מחלוקות עמוקות בין שני הצדדים לגבי החוכמה וההיקף של הקמפיין.
משמעות היסטורית
ה-AUMF של איראן סימנה את הפעם הראשונה שהקונגרס אישר רשמית כוח צבאי מאז ה-AUMF בעיראק ב-2002. סעיף השקיעה ודרישות הדיווח שלו ייצגו אילוצים צנועים אך משמעותיים על כוח ביצוע מלחמה מבצעת. אם אילוצים אלה יתבררו כיעילים בפועל, נותר לחכות ולראות - ההיסטוריה של מעצמות המלחמה מעידה כי ברגע שהמבצעים מתחילים, המינוף הקונגרס פוחת במהירות.
מעורבות ציבורית ושקיפות
וויכוח AUMF כפה מידה חריגה של דיון ציבורי על מטרות מלחמה. תדרוכים מודיעיניים מסווגים לכל החברים - לא רק ליושבי ראש הוועדות - הבטיחו שנציגים יצביעו עם גישה לאותן הערכות איום שהניעו את החלטת הממשל. כמה חברים שהתנגדו בתחילה לאישור שינו את הצבעותיהם לאחר שצפו במודיעין על התקדמותה הגרעינית של איראן, בעוד שאחרים שתמכו בהתקפות מצאו את המודיעין פחות משכנע ממה שהוצג בפומבי.
הוויכוח עלה גם על מתחים ארוכי טווח בנוגע לסמכויות מלחמה מבצעות שהצטברו מאז 2001. ה-AUMF 2001, שעבר שלושה ימים לאחר ה-11 בספטמבר, שימש להצדקת פעולות צבאיות בלפחות 22 מדינות בארבעה ממשלים. מחוקקים רבים ראו באיראן AUMF הזדמנות לבסס מחדש את סמכות הקונגרס לאחר שני עשורים של כבוד. סעיף השקיעה, אף על פי שזכה לביקורת מצד הנצים כמגביל את הגמישות הצבאית, ייצג מאמץ אמיתי למנוע מההרשאה החדשה להפוך לעוד צ'ק ריק פתוח ללוחמה מתמדת.
חוקרים משפטיים ציינו שהאיסור המפורש של ה-AUMF של איראן על פעולות לחימה קרקעיות מתמשכות היה חסר תקדים באישורי מלחמה אמריקאים. זה שיקף הן את האסטרטגיה הצבאית - שלא חזתה פלישה קרקעית - והן את המציאות הפוליטית לפיה לא היה רוב בקונגרס למלחמה קרקעית נוספת במזרח התיכון.