כאשר איחוד האמירויות הערביות ובחריין חתמו על הסכם אברהם על מדשאת הבית הלבן בספטמבר 2020, התומכים בירכו על עידן חדש בגיאופוליטיקה של המזרח התיכון. ישראל וערביי המפרץ, מאוחדים בדאגה משותפת מההתפשטות האיראנית, יבנו שותפות פתוחה המשלבת טכנולוגיה ומודיעין ישראלים עם הון המפרץ וגיאוגרפיה אסטרטגית. הסכסוך בין ארה"ב לאיראן בוחן כעת האם חזון זה יכול לשרוד את הלחץ של מלחמה אזורית בפועל.
מסגרת הסכמי אברהם
הסכמי הנורמליזציה של 2020 בין ישראל, איחוד האמירויות ובחריין היו חסרי תקדים. לראשונה, מדינות ערב במפרץ כוננויחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל - שגרירויות, טיסות ישירות, הסכמי סחר ושיתוף פעולה ביטחוני פתוח. העסקאות נבעו על ידי מספר גורמים מתכנסים:
- תפיסת איום איראני משותפת - הן ישראל והן מדינות המפרץ ראו בתוכנית הטילים של איראן, בשאיפות הגרעיניות וברשתות הפרוקסי של איראן סכנות קיומיות
- לחץ ותמריצים בארה"ב - ממשל טראמפ הציע מכירות F-35 לאיחוד האמירויות וערבויות ביטחוניות כממתיקים
- הזדמנות כלכלית — מגזר הטכנולוגיה בישראל ושוקי ההון במפרץ ראו תועלת הדדית בשיתוף פעולה פתוח
- חילופי דורות - מנהיגי המפרץ הצעירים יותר הושקעו פחות בעניין הפלסטיני כסוגיה פוליטית מגדירה
בתוך חודשים, הסחר הדו-צדדי בין ישראל לאיחוד האמירויות הגיע ל2 מיליארד דולר בשנה. תיירים ישראלים נהרו לדובאי. שיתוף הפעולה הביטחוני הואץ בשקט, כאשר חברות ישראליות מספקות יכולות הגנת סייבר, מעקב ומודיעין לשותפים במפרץ.
שבר עזה
התקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והמערכה הצבאית של ישראל בעזה יצרו את מבחן הלחץ הגדול הראשון להסכמים. דעת הקהל ברחבי העולם הערבי, כולל באיחוד האמירויות ובבחריין, פנתה בחריפות נגד ישראל עם עלייה במספר האבדות האזרחיות. ממשלות המפרץ התמודדו עם לחץ פנימי עז להוריד את הדירוג או להשעות את הנורמליזציה.
איחוד האמירויות ובחריין בחרו בדרך ביניים. שתי המדינות הזכרו את השגרירים שלהן באופן זמני ופרסמו גינויים פומביים חריפים לנפגעים אזרחיים. היקפי המסחר והתיירות ירדו באופן משמעותי. אבל באופן קריטי, אף אחת מהמדינות לא ניתקה את היחסים הדיפלומטיים לחלוטין, וערוצים לשיתוף מודיעין נותרו פתוחים.
הנורמליזציה הצפויה של ערב הסעודית, שהייתה פרס במסגרת הסכם אברהם, נגנזה ללא הגבלת זמן. יורש העצר מוחמד בן סלמאן קבע כי המחיר הפוליטי של נורמליזציה עם ישראל במהלך סכסוך פעיל שהרג עשרות אלפי אזרחים פלסטינים פשוט גבוה מדי, ללא קשר ליתרונות הביטחוניים.
סיבוך מלחמת איראן
הסכסוך בין ארה"ב לאיראן הוסיף רובד חדש של מורכבות. מצד אחד, הסכסוך מאשר את הנחת היסוד של הסכם אברהם - שישראל ומדינות המפרץ עומדות בפני איום איראני משותף הדורש תגובה קולקטיבית. עצם התרחיש שהניע את הנורמליזציה מתרחש כעת בזמן אמת, כאשר טילים איראנים מאיימים על ערי המפרץ ויירטי החץ הישראלים עוזרים להגן על המרחב האווירי האזורי.
מצד שני, הסכסוך הפך את השיתוף פעולה גלוי למפרץ-ישראל לרדיואקטיבי פוליטי. מנגנון התעמולה האיראני תפס את הסכמי אברהם כדי להציג את מדינות המפרץ כמשתפי פעולה ציוניים, נרטיב המהדהד בקרב אוכלוסיות ערביות שכבר זעמו על עזה. כל מקרה מדווח של שיתוף מודיעין בין מפרץ ישראל או תיאום צבאי הופך לתחמושת ללוחמת מידע איראנית.
ממשלות המפרץ לכודות בין היגיון אסטרטגי למציאות פוליטית. שיתוף הפעולה הביטחוני שמאפשר הנורמליזציה הוא בעל ערך רב מאי פעם - מערכות התרעה ישראליות מוקדמות, מודיעין על תנועות טילים איראניות ותיאום הגנה מפני טילים הם מכפילי כוח אמיתיים. אבל כל הצגה פומבית של שיתוף פעולה זה מסתכנת בתגובה מקומית ובבידוד אזורי.
שיתוף מודיעין: עמוד השדרה הנסתר
המרכיב העמיד ביותר בנורמליזציה של מפרץ-ישראל היה שיתוף הפעולה המודיעיני, שפועל ברובו מחוץ לעיני הציבור. שירותי המודיעין הישראלים והמפרץ חולקים מידע על:
- תנועות טילים איראניות - מודיעין לוויינים ואותות על הכנות לשיגור ופריסות TEL (טרנספורטר-מקם-משגר)
- רשתות פרוקסי - מעקב אחר נתיבי הברחת נשק איראניים, רשתות אספקה החות'יות ורשתות פיננסיות של חיזבאללה
- איומי סייבר - הגנה משותפת מפני פעולות סייבר איראניות המכוונות לתשתית המפרץ
- תוכנית הגרעין - המודיעין הישראלי על פעילויות העשרה איראניות משותף עם שותפים במפרץ המתמודדים עם אותו איום גרעיני
שיתוף הפעולה המודיעיני הזה קדם להסכמי אברהם - זה התרחש בחשאי במשך שנים לפני שהנורמליזציה הפכה אותו לרשמי. הפורמליזציה, לעומת זאת, הפכה אותה למהירה יותר, עמוקה יותר ושיטתית יותר, עם קציני קישור ייעודיים ופרוטוקולי שיתוף נתונים בזמן אמת, שלא היו מתאפשרים דרך הערוצים האחוריים בלבד.
חיבורים לתעשייה הביטחונית
חברות ביטחוניות ישראליות הקימו נוכחות גוברת במפרץ לפני הסכסוך הנוכחי. חברות כמו רפאל, אלביט מערכות והתעשייה האווירית (תע"א) סיפקו רכיבי הגנה אווירית, מערכות מעקב ויכולות סייבר ללקוחות איחוד האמירויות והבחריין. על פי הדיווחים, מערכת כיפת ברזל הייתה תחת הערכה לפריסה במפרץ.
הסכסוך הקפיא חוזי הגנה ציבורית, אך ייתכן שהאיץ למעשה את שיתוף הפעולה המסווג. מדינות המפרץ זקוקות בדחיפות לטכנולוגיות ההגנה נגד מל"טים וטילים שחברות ישראליות מתמחות בהן, והסביבה בזמן המלחמה הפחיתה את ההתנגדות הבירוקרטית לרכש מהיר. מאמינים שכמה מערכות ישראליות פועלות במדינות המפרץ תחת הסדרים אטומים שנמנעים מהייחוס לציבור.
הנתיב קדימה
הסכמי אברהם לא צפויים להתמוטט לחלוטין. ההיגיון האסטרטגי המחייב את ישראל ומדינות המפרץ - איום איראני משותף, יכולות משלימות, עידוד אמריקאי - נותר בעינו. אבל ההסכמים עשויים להתיישב בדפוס של "נורמליזציה קרה": יחסים דיפלומטיים נשמרים, שיתוף פעולה מודיעיני נמשך בצל, אך מעורבות ציבורית מצטמצמת עד לשיפור התנאים האזוריים.
נורמליזציה סעודית, הפרס האמיתי, נותרה משתנה המפתח. אם הסכסוך בין ארה"ב לאיראן יסתיים בהסדר שייתן מענה אמין לאיום האיראני, ואם הסוגיה הפלסטינית תמצא מסגרת כלשהי לפתרון, ריאד תוכל להתקדם. אבל אלו הן שאלות עצומות, ו-MBS הראה שהוא לא יוציא הון פוליטי על נורמליזציה עד שהתזמון יעדיף אותו.
הסכמי אברהם תוכננו לעולם שבו ניתן לנהל את האיום האיראני באמצעות שותפות ולא מלחמה. התפרצות הסכסוך הממשי הוכיחה באופן פרדוקסלי את הצורך בשותפות תוך שהקשה על קיומו בפומבי. אם ההסכמים הללו ייצאו מהמלחמה כשהם מחוזקים או חלולים יהיו תלויים בתוצאות שנשארו, לעת עתה, בלתי ניתנות לניבוי.