ב-18 בינואר 1991, שיגרה עיראק את הראשון מבין 47 טילי SCUD ששונו לעבר ישראל וסעודיה. ההתקפות הללו - ברובן לא יעילות מבחינה צבאית אך משמעותיות מבחינה אסטרטגית - שיגרו את העידן המודרני של הגנת טילים והיוו את הבמה לכל דבר, מכיפת ברזל ועד חץ-3.
אל-חוסיין: ה-SCUD המתוקן של עיראק
"אל-חוסיין" של עיראק היה R-17 סובייטי שונה (SCUD-B) עם טווח מורחב:
- SCUD-B מקורי: טווח 300 ק"מ, ראש נפץ של 985 ק"ג
- שינוי אל-חוסיין: מיכל דלק מורחב, ראש נפץ מופחת ל-250 ק"ג, טווח גדל ל-600 ק"מ
- בעיה: השינויים החלישו את שלדת האוויר, וגרמו לטילים רבים להתפרק במהלך כניסה חוזרת - מה שבאופן פרדוקסלי הקשה על יירוטם (שברים מרובים לעומת ראש נפץ אחד)
ציר זמן להתקפה
<טבלה>הבכורה השנויה במחלוקת של פטריוט
ארה"ב פרסה סוללות Patriot PAC-1 הן בישראל והן בסעודיה. הצבא טען בתחילה לשיעור יירוט של 95%+ - טענה שהייתה שנויה במחלוקת קשה מאוחר יותר. ניתוח שלאחר המלחמה על ידי טד פוסטול מ-MIT ואחרים העלה ששיעור היירוט בפועל היה קרוב יותר ל10% או פחות.
המחלוקת התעוררה בגלל:
- PAC-1 תוכנן עבור מטוסים, לא טילים בליסטיים. ראש הפיצול שלו עלול להזיק אך לא להרוס ראשי נפץ של SCUD.
- "יירטים" רבים פגעו בגוף ה-SCUD אך פספסו את ראש הנפץ, שהמשיך ליעדו.
- טילי אל-חוסיין התפרקו לעתים קרובות במהלך כניסה חוזרת, ויצרו מטרות מרובות - פטריוט לפעמים עסק בפסולת ולא בראשי נפץ.
- שגיאות תזמון התוכנה פגעו בדיוק המעקב לאורך תקופות פעולה ממושכות.
השפעה אסטרטגית
למרות חוסר המשמעות הצבאי שלהם (47 הטילים גרמו פחות אבדות מיום אחד של לחימה קונבנציונלית), לתקיפות ה-SCUD היו השלכות אסטרטגיות עצומות:
- הנהלת הקואליציה: ארה"ב נאלצה לפרוס משאבים אדירים כדי למנוע מישראל להגיב, דבר שהיה שובר את הקואליציה הערבית נגד עיראק
- נשק טרור: SCUDs גרמו לפחד לא פרופורציונלי. מיליוני ישראלים בילו לילות בחדרים אטומים עם מסכות גז.
- השקעות פטריוט: פער הביצועים הוביל מיליארדי השקעות בהגנה מפני טילים, והוביל ל-PAC-2 GEM, PAC-3, THAAD ו-Aegis BMD
- תוכניות ישראליות: ישראל האיצה את פיתוח החץ, ויצרה בסופו של דבר את ארכיטקטורת ההגנה מפני טילים המקיפה ביותר בעולם
שיעורים שעוצבו היום
ניסיון ה-SCUD של מלחמת המפרץ קבע עקרונות המגדירים את הגנת הטילים הנוכחית:
- הגנה מפני טילים בליסטיים מחייבת מערכות ייעודיות - מערכות נ"מ משוחזרות (PAC-1) אינן מתאימות
- מכה להרוג הוא חיוני - ראשי נפץ מקרבה אינם משמידים באופן אמין ראשי נפץ של טילים
- אזהרה מוקדמת היא קריטית - זיהוי לווייני של שיגורים מספק זמן תגובה חיוני
- ההשפעה הפסיכולוגית עולה על הנזק הפיזי - אפילו טילים לא מדויקים גורמים להשפעות אסטרטגיות
- עניינים של "שמאל לשיגור" - השמדת משגרים לפני ירי ("ציד ה-SCUD הגדול") יעילה יותר מהפלת טילים
כל מערכת מודרנית להגנה מפני טילים - Patriot PAC-3, THAAD, Arrow, כיפת ברזל - קיימת בדרך כלשהי בגלל אותם 47 SCUDs בינואר 1991. מלחמת המפרץ הוכיחה שהגנת טילים הייתה הכרחית וקשה כאחד, והשיקה מחזור השקעות בן שלושים שנה שממשיך להאיץ.