ארגון ההגנה הפסיבית של איראן (PDO), שהוקם בשנת 2003 תחת המטה הכללי של הכוחות המזוינים, מייצג את התשובה המוסדית של הרפובליקה האסלאמית למציאות אסטרטגית: 88 מיליון תושבי איראן חיים תחת איום של הפצצות אוויריות מתמשכות על ידי יריבים בעלי כוח אווירי מכריע. הסכסוך הנוכחי העמיד את ההכנות של ה-PDO למבחן האמיתי הראשון שלהם - עם תוצאות שחושפות גם השקעה משמעותית וגם פערים קריטיים.
מבנה ארגוני
ארגון ההגנה הפסיבית כפוף לרמטכ"ל אמ"ן ובראשו עומד תא"ל. הוא מתאם עם מספר סוכנויות ממשלתיות, כולל משרד הפנים (השולט בסהר האדום ובשירותי החירום), משרד האנרגיה (חוסן רשת החשמל), משרד הבריאות (יכולת גל רפואי) ומושלי מחוזות המשמשים כרשויות מקומיות להגנה אזרחית.
המנדט של PDO מקיף ארבעה תחומים רחבים:
- הגנה על אוכלוסייה - מקלטים, תכנון פינוי, מערכות התרעה וחינוך ציבורי
- חוסן תשתית - התקשות, יתירות ותיקון מהיר של כלי עזר קריטיים (חשמל, מים, תקשורת)
- המשכיות הממשלה - הבטחת פונקציות ממשלתיות לשרוד שביתות על מרכזי הבירה ומחוזות
- הסוואה, הסתרה והונאה - הפחתת האפקטיביות של מיקוד יריב באמצעות פיזור, פתילים והסתרה
תשתית מקלט
תוכנית המקלט של איראן היא המרכיב הגלוי ביותר בהגנה האזרחית שלה. מערכת המטרו של טהראן, המשתרעת מתחת לאדמה במרבית הבירה, משמשת כרשת מחסה המונית דה פקטו המסוגלת להכיל מאות אלפי אנשים. בערים מרכזיות אחרות יש מערכות מטרו או תשתית תת קרקעית המספקת יכולת דומה למקלט חירום.
מעבר לתחנות המטרו, ה-PDO ייעד מרתפים של מבני ציבור, מבני חניה תת-קרקעיים ומקלטים ייעודיים כנקודות מקלט חירום. קמפוסים של אוניברסיטאות, מבני ממשלה ומתקנים צבאיים כוללים רמות מרתף מוקשות. עם זאת, קיבולת המקלט הכוללת מכסה רק חלק מהאוכלוסייה העירונית.
הניגוד להגנה האזרחית של ישראל הוא בולט. ישראל מחייבת שכל בניין מגורים יכלול חדר כספת מחוזק (ממ"ד), וכיסוי המקלט שלו מתקרב כמעט לאוניברסלי עבור האוכלוסייה. לאיראן אין דרישה מקבילה, ורוב הבנייה למגורים, במיוחד בשכונות ותיקות ובאזורים בעלי הכנסה נמוכה, חסרה כל אספקת מקלט.
מערכות אזהרה
תשתית אזהרת התקיפה של איראן כוללת רשת של סירנות תקיפות אוויריות בערים מרכזיות, שידורי הגנה אזרחית באמצעות כלי תקשורת ממלכתיים ומערכות התראה בטלפון נייד. האפקטיביות של מערכות אלו תלויה בזמן האזהרה - המשתנה באופן משמעותי בהתאם לסוג האיום. טילים בליסטיים נכנסים מישראל מספקים רק 10-12 דקות של התרעה, בעוד שהתקפות טילי שיוט מעמדות שיגור מרוחקות יותר עשויות לספק קצת יותר זמן.
במהלך הסכסוך, מערכת האזהרה הפגינה יכולות ומגבלות כאחד. מערכות הסירנות בטהרן ובאיספהאן פעלו, וסיפקו זמן התראה לפני שביתות. עם זאת, אזורים כפריים וערים קטנות יותר קיבלו אזהרות לא עקביות, והשיבוש הנרחב של תשתיות הטלקומוניקציה הרס את רשת ההתראה הסלולרית.
פיזור תשתית
העבודה המשמעותית ביותר של ה-PDO מבחינה אסטרטגית הייתה פיזור והקשחה של תפקידי ממשל וצבא קריטיים. אמצעי מפתח שיושמו לפני הסכסוך כוללים:
- אתרי המשכיות ממשלתיים - מרכזי פיקוד חלופיים עבור משרדו של המנהיג העליון, פיקודים צבאיים ומשרדים חיוניים, הממוקמים במתקנים תת-קרקעיים מוקשחים מחוץ לטהרן
- יתירות תקשורת - רשתות סיבים אופטיים עם מספר נתיבי ניתוב, מרכזי מיתוג תת קרקעיים ותקשורת לוויינית גיבוי
- פילוח רשת החשמל - אמצעים לבידוד חלקי רשת כך שנזק לאזור אחד לא יתגלגל על פני כל הרשת
- חלוקת דלק - אחסון דלק מפוזר כדי למנוע פגיעה בודדת בהובלה וחימום
- הכנה רפואית — אגירה של ציוד רפואי חירום, ייעוד של מתקני בית חולים נחשולים והכשרה של אנשי מילואים רפואיים
הכנות אלו הראו ערך במהלך הסכסוך. למרות שביתות משמעותיות על מבני ותשתיות ממשלתיים, פונקציות ממשלתיות חיוניות המשיכו לפעול מאתרים חלופיים. רשת התקשורת, למרות שהושפלה, שמרה על פונקציונליות בסיסית באמצעות מסלולים מיותרים.
השפעה אזרחית
ההכנות של ה-PDO נופלות בהגנה על אזרחים מן השורה מפני המציאות היומיומית של הפצצות. הפסקות חשמל, שיבושי מים והפסקות תקשורת משפיעות על מיליונים. העקירה הפנימית דחקה אוכלוסיות מאזורי גבול ומערים ממוקדות לכיוון הפנים, והכריעה את יכולת הדיור והשירות באזורי הקליטה.
עדיפויות הקצאת המשאבים של המשטר ברורות: תשתית צבאית והמשכיות ממשלתית זוכות להגנה הגבוהה ביותר, ואחריה נכסים כלכליים קריטיים (מתקני נפט, מפעלי תעשייה). אזורי מגורים אזרחיים ושירותים בסיסיים זוכים לפחות השקעה. זה משקף חישוב רציונלי אך בעל תוצאה פוליטית - המשטר יכול לשרוד סבל אזרחי משמעותי אך אינו יכול לשרוד אובדן יכולת צבאית או קריסה שלטונית.
שיעורים ומגבלות
הסכסוך הנוכחי חשף חוסר סימטריה מהותי בעמדת ההגנה האזרחית של איראן. לצבא ולממשלה יש יכולת שרידות משמעותית באמצעות התקשות ופיזור. אבל האוכלוסייה האזרחית המונה 88 מיליון איש אינה מוגנת ברובה מפני הפצצות מודרניות מתמשכות. שום כמות ריאלית של בניית מקלטים או הכנה להגנה אזרחית לא יכולה להגן באופן מלא על אוכלוסייה כה גדולה מפני תחמושת מונחית מדויקת הנמסרת בכמות.
לאסימטריה זו יש השלכות אסטרטגיות. הנהגת איראן יכולה לתמוך במאמץ המלחמתי מעמדות קשות, אבל הסבל האזרחי הגובר יוצר לחץ פוליטי פנימי. הפער בין מעמדו המוגן של המשטר לפגיעות האוכלוסייה מערער את הקומפקט המהפכני שנותן לגיטימציה לרפובליקה האסלאמית. דוקטרינת ההגנה האזרחית יכולה להפחית אך לא לבטל את המתח הבסיסי הזה בין שרידות המשטר והגנה על אוכלוסיה.