התקיפות הקואליציה שהחלו ב-2025 השיגו את מה שעשרות שנים של דיפלומטיה, סנקציות וחבלה סמויה לא הצליחו: נזק צבאי ישיר לתשתית הגרעינית של איראן. לשישה מתוך שמונה מתקנים גרעיניים ידועים נגרם נזק משמעותי. אבל הסיפור מורכב הרבה יותר מהרס פשוט - תחום הגרעין של איראן נכנס לשלב חדש ומסוכן יותר.
הערכת נזקים: מה נפגע
תקיפות אוויריות של הקואליציה כוונו לתשתית הגרעינית של איראן בשלבי הפתיחה של המבצעים. הנזק המוערך על פני שמונת המתקנים העיקריים מגלה תמונה מעורבת:
- נתנז (מפעל להעשרת דלק) - מתקנים מעל הקרקע ניזוקו קשות; אולמות צנטריפוגות תת-קרקעיים שניזוקו חלקית מתחמושת שפוררת בונקרים
- פורדאו (העשרה מחוזקת) - קבור מתחת ל-80+ מטרים של גרניט הרים. מנהרות גישה עיליות ניזוקו אך אולמות העשרה עמוקים שומרים על יכולת מבצעית חלקית
- איספהאן (מתקן להמרת אורניום) - פגום קשות, קווי המרה של UF6 ככל הנראה נהרסו
- ערק (כור מים כבדים) - הושמד; כלי הכור ומערכות נוזל הקירור נהרסו
- Parchin (מחקר צבאי) - בניינים עיליים שנהרסו; חדרים תת קרקעיים עמוקים לא ידועים
- בושהר (כור כוח) - חסך במיקוד מכוון עקב סיכוני שחרור קרינה; נזק נלווה קל
השורד הקריטי הוא Fordow. פורדוב, שנבנה בתוך הר ליד קום במיוחד כדי להתנגד להפצצות אוויריות, הוערך תמיד כמתקן בעל הסבירות הגבוהה ביותר לשרוד תקיפה צבאית. ההישרדות שלה פירושה שאיראן שומרת על יכולת העשרה מסוימת, גם אם היא מושפלת.
שאלת המלאי
לפני הסכסוך, מנכ"ל סבא"א, רפאל גרוסי, דיווח כי איראן החזיקה בכ-440.9 ק"ג של אורניום מועשר ל-60% - הרבה יותר מהנדרש עבור נשק בודד אם יועשר עוד יותר לדרגת נשק (90%+). השאלה הקריטית: איפה החומר הזה עכשיו?
איראן פיזרה את החומרים הגרעיניים שלה על פני מספר אתרים מאז המתיחות הסלימה בשנת 2024. הערכות מודיעיניות מצביעות על כך שכמויות משמעותיות הועברו למקומות לא ידועים - אולי כולל אתרי אחסון תת-קרקעיים שלא היו ידועים בעבר. גירוש סבא"א מאיראן אומר שאין אימות עצמאי של מיקום או מצב המלאי הנוכחי.
הפיזיקה פשוטה: העשרה מ-60% ל-90% דורשת צנטריפוגות מעטות יחסית ותיאורטית ניתן לבצע אותה תוך שבוע עד שבועיים עם מפל צנוע. המכונות הדרושות הן צנטריפוגות IR-6 או IR-9 סטנדרטיות שאיראן מייצרת בארץ. גם אם האולמות הראשיים של נתנץ ופורדוב ייפגעו, מפלים חשאיים קטנים הפועלים במקומות לא ידועים עלולים לבצע את שלב ההעשרה האחרון הזה.
בלימה של סבא"א
איראן גירשה את פקחי סבא"א בתוך ימים מהתקיפות הראשונות, בטענה לביטחון לאומי. זה יצר הפסקת ניטור חסרת תקדים. לפני הסכסוך, סבא"א שמרה על מצלמות מעקב רצופות במתקנים מוכרזים וערכה ביקורי פקחים קבועים. כל זה נעלם כעת.
ההפסקה פירושה שהקהילה הבינלאומית למעשה עיוורת על הפעילות הגרעינית של איראן. צילומי לוויין יכולים לזהות בנייה מעל הקרקע וחתימות מסוימות של פעילות גרעינית, אך אינן יכולות לפקח על העשרה תת קרקעית או העברות חומרים. חוסר הוודאות הזה בעצמו הופך לנכס אסטרטגי עבור טהראן - העמימות לגבי מה שאיראן עשויה לעשות היא חזקה כמעט כמו בניית נשק בפועל.
חשבון טהרן
הנהגתה של איראן עומדת בפני דילמה אסטרטגית אמיתית. הקלף הגרעיני הוא כעת המינוף החזק ביותר שנותר להם, אך משחק בו טומן בחובו סיכון קיומי:
טיעונים לריסון: ניסוי גרעיני או ניסיון נשק מאושר יגרמו ככל הנראה לתגובת הסלמה מיידית ומסיבית מצד ישראל וארצות הברית, שעשויה לכלול פלטפורמות בעלות יכולת גרעינית. זה גם יאחד את הקהילה הבינלאומית נגד איראן, כולל מדינות נטולות מזדהות כמו סין והודו שקיימו קשרים כלכליים.
טיעונים להאצה: הסכסוך הוכיח שההרתעה הקונבנציונלית של איראן לא הצליחה למנוע תקיפות על מולדתה. רק נשק גרעיני יספק הרתעה אמיתית מפני שינוי משטר. המודל של קוריאה הצפונית - השגת עובדה מוגמרת גרעינית - עשוי להיראות אטרקטיבי יותר ויותר עבור אנשי קו קשים הטוענים שאיראן לעולם לא תהיה בטוחה ללא הפצצה.
אסטרטגיית העמימות
הגישה האיראנית הסבירה ביותר היא עמימות גרעינית - שמירה על היכולת לפריצה מהירה מבלי לחצות בפועל את סף הנשק. אסטרטגיה זו, הנקראת לפעמים "מודל יפן", מרחיקה את איראן מנשק מבלי לעורר את ההסלמה המיידית שהפעלת נשק בפועל.
איראן יכולה לאותת על קרבתה הגרעינית באמצעות הצהרות סלקטיביות, הדלפות מבוקרות ופרובוקציות מכוילות (כגון העשרת כמויות קטנות ל-90% ל"מטרות מחקר") מבלי לפרוש רשמית מה-NPT או לערוך ניסוי. גישה זו ממקסמת את המינוף תוך מזעור סיכונים - והיא הופכת אמינה יותר דווקא בגלל שהמלחמה פגעה בהרתעה הקונבנציונלית של איראן.
השלכות
הנוף הגרעיני שלאחר המכה מסוכן באופן פרדוקסלי יותר מהמצב שלפני המכה. המתקנים שהיו אמורים להיות יעד לאופציה של "תקיפה כירורגית" נפגעו - אולם יכולת הפריצה בפועל של איראן עשויה להיות שלמה ברובה באמצעות פיזור והסתרה. ההאפלה של סבא"א מסירה את מערכת האזהרה המוקדמת שעלולה לזהות ניסיון פריצה. והמלחמה עצמה חיזקה את התביעה הפוליטית בתוך איראן לנשק גרעיני. הקואליציה פגעה במבנים ובצנטריפוגות, אבל הידע, החומרים והמוטיבציה לנשק גרעיני כנראה התחזקו, לא נחלשו.