אי אפשר להבין את תוכנית הטילים של איראן במנותק מתוכנית הגרעין שלה. השניים כרוכים בטכנית ואסטרטגית - טילים בליסטיים הם מערכת המסירה שתעניק לנשק גרעיני את ערכם ההרתעתי. הקשר הזה מניע הרבה מהדאגה הבינלאומית לגבי פיתוח הטילים של איראן.
סטטוס התוכנית הגרעינית
החל מתחילת 2026, תוכנית הגרעין של איראן התקדמה ליכולת קרובה לסף:
- העשרה: איראן העשירה אורניום ל-60% טוהר, כאשר מידע מודיעיני מרמז על ייצור של 90% (בדרגת נשק) בפורדוב
- מלאי: אורניום מועשר מספיק עבור כלי נשק מרובים אם יועשר עוד יותר
- מתקנים: פורדוב (מחתרת, ליד קום), נתנז (חלקית תת קרקעית, מרכז איראן), מתקן הסבה של איספהאן
- זמן פריצה: מוערך בשבועות עד חודשים - ירידה מלמעלה משנה מתחת ל-JCPOA לשנת 2015
הקשר הטילים-גרעיני
טילים בליסטיים ונשק גרעיני הם טכנולוגיות משלימות. נשק גרעיני ללא מערכת מסירה הוא אחריות אסטרטגית - הוא יכול לשמש רק כמוצא אחרון. אולם ראש נפץ גרעיני הניתן להעברת טילים מספק יכולת שרידות של מכה שנייה - הבסיס להרתעה גרעינית.
הדלק המוצק של איראן Sejjil MRBM מדאיג במיוחד בהקשר זה. יכולת השיגור המהיר שלו ממשגרים ניידים פירושה שגם לאחר מתקפת מנע, יחידות השורדות יכולות לשגר טילי תגמול גרעיניים בתוך דקות. זה בדיוק התרחיש שהופך את כוחות הטילים הגרעיניים למסוכנים כל כך - וכל כך בעלי ערך להרתעה.
חששות לפיתוח ראש נפץ
סוכנויות המודיעין זיהו אינדיקטורים לעבודה לפיתוח ראש נפץ גרעיני במספר מתקנים איראניים:
- מתחם צבאי פרצ'ין: תא בדיקה חשוד בחומר נפץ עבור התקני פיצוץ, זוהה באמצעות דגימה סביבתית
- שהרוד: מתקן ניסוי טילים עם פעילויות המתאימות לניסוי רכבים חוזרים
- מחקרי נשק: סבא"א מדווח על התייחסות לעבודה שלפני 2003 על יציקת מתכת אורניום, עדשות נפץ ושילוב ראש נפץ
איראן הכחישה בעקביות שהיא מחפשת נשק גרעיני, בטענה שתוכנית הטילים שלה היא קונבנציונלית בלבד. עם זאת, מאפייני התכנון של מספר טילים - במיוחד החורמשהר עם יכולת המטען המוגדלת שלו - מצביעים על כך שהם תוכננו תוך מחשבה על ממדי ראש נפץ גרעיני.
JCPOA וההתמוטטות שלו
תוכנית הפעולה המקיפה המשותפת לשנת 2015 הגבילה את הפעילות הגרעינית של איראן אך הוציאה מפורשות את תוכנית הטילים שלה - פער שמבקרים טענו שיאפשר לאיראן לשכלל מערכות אספקה בזמן שהיכולות הגרעיניות הוקפאו זמנית.
הנסיגה של ארה"ב מה-JCPOA ב-2018 הסירה את האילוצים הגרעיניים מבלי להתייחס לממד הטילים. איראן חידשה לאחר מכן רמות העשרה גבוהות יותר והרחיבה את ייצור הצנטריפוגות, תוך המשך פיתוח טילים בעלי יכולת גבוהה יותר. התוצאה הייתה הגרועה משני העולמות - תוכנית גרעינית בלתי מוגבלת וכוח טילים משתפר.
תגובה בינלאומית
החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2231 "קראה" (אך לא חייבה מבחינה חוקית) את איראן להימנע מפעילות טילים בליסטיים שנועדו להיות מסוגלים לספק נשק גרעיני. איראן טוענת שמכיוון שאין לה תוכנית נשק גרעיני, הסעיף אינו חל. אי בהירות משפטית זו מנעה פעולה בינלאומית יעילה נגד תוכנית הטילים של איראן.
האתגר הבסיסי נותר בעינו: אי אפשר לנהל משא ומתן על מגבלות טילים בנפרד ממגבלות גרעיניות, כי כל תוכנית נותנת ערך לאחרת. כל מסגרת דיפלומטית עתידית חייבת להתייחס לשניהם בו זמנית - לקח שנלמד מהכישלון של ה-JCPOA.