Qatar is the Middle East's most improbable tightrope walker. מדינת חצי אי זעירה זו - 2.9 מיליון תושבים, הקטנה מקונטיקט - מארחת במקביל את הבסיס הצבאי הגדול ביותר של ארה"ב במזרח התיכון ומקיימת יחסים דיפלומטיים וכלכליים חמים עם איראן. בסכסוך שאילץ את רוב השחקנים האזוריים לבחור צד, קטאר קבעה עמדה ייחודית כמתווך הכרחי שלא וושינגטון וגם טהראן לא יכולות להרשות לעצמן להתנכר.
פרדוקס אל אודייד
Al Udeid Air Base, located 35 kilometers southwest of Doha, is the crown jewel of American military infrastructure in the Gulf region. הבסיס מארח את המרכז למבצעים אוויריים משולבים (CAOC), מרכז הפיקוד המנהל כל גיחת אווירית של ארה"ב והקואליציה במזרח התיכון. From Al Udeid's cavernous operations floor, controllers manage air campaigns spanning from Afghanistan to Libya.
הבסיס יכול להכיל למעלה מ-10,000 אנשי צוות אמריקאים ויותר מ-120 מטוסים, כולל מפציצי B-52, מכליות KC-135, הובלות C-17 ופלטפורמות מעקב שונות. במהלך הסכסוך הנוכחי, אל עודיד שימש כבסיס הביניים העיקרי לפעולות תקיפה של הקואליציה נגד מטרות איראניות ומרכז התיאום להגנה אווירית אזורית.
קטאר השקיעה למעלה מ-8 מיליארד דולר בבנייה והרחבה של אל אודייד, כולל מסלול הנחיתה באורך 3.7 ק"מ המסוגל לטפל בכלי הטיס הצבאיים הכבדים ביותר. השקעה זו הייתה אסטרטגית: בכך שהיא הופכת את עצמה לחיוניה לפעולות צבאיות של ארה"ב, קטאר רכשה את הערבות הביטחונית האמינה ביותר שיש - הידיעה הוודאית שוושינגטון תגן על בסיס המכיל את מרכז הפיקוד האזורי שלה.
היחסים האיראניים
While hosting America's air war against Iran, Qatar maintains something remarkable: functioning diplomatic relations with Tehran. שתי המדינות חולקות יותר מגבול - הן חולקות את שדה הגז דרום פארס/הכיפה הצפונית, מאגר הגז הטבעי הגדול ביותר על פני כדור הארץ. Qatar's LNG exports, which generate roughly 60% of government revenue, depend on cooperative management of this shared resource.
This shared economic interest gives both Doha and Tehran powerful incentives to maintain communication regardless of regional conflicts. שגריר קטאר נשאר בטהרן, הסחר ממשיך לזרום, ושתי המדינות מתואמות את ניהול שדות הגז גם כאשר מטוסי הקואליציה שיגורו מאדמת קטאר כדי לפגוע במטרות איראניות.
מערכת היחסים שרדה אפילו את המצור של 2017-2021, כאשר ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים ניתקו את הקשרים הדיפלומטיים והכלכליים עם קטאר, בין השאר על רקע יחסי איראן של דוחא. איראן פתחה מיד את המרחב האווירי שלה לטיסות מסחריות של קטאר וסיפקה משלוחי מזון, מה שמחזק את האמונה של קטאר שיחסים מגוונים הם ביטוח חיוני מפני בידוד.
גישור כאסטרטגיה
קטאר מינפה את מערכות היחסים הכפולות שלה לתפקיד דיפלומטי העולה בסדרי גודל על גודלה הפיזי. דוחא הקלה:
- חילופי שבויים בין ארה"ב לאיראן - קטאר שימשה כנקודת העברה להחלפות מרובות של אזרחים עצורים
- לוגיסטיקה של משא ומתן גרעיני - ערוצים קטאריים עזרו לארגן תקשורת בערוץ האחורי במהלך דיוני JCPOA
- משא ומתן על בני ערובה - יחסיה של קטאר עם חמאס, הטליבאן ונציגי כוח איראן שונים הפכו את דוחה למתווך חיוני
- הסלמה של עימות - ברגעי משבר חריפים, קטאר נשאה מסרים בין וושינגטון לטהראן כאשר תקשורת ישירה הייתה בלתי אפשרית
תפקיד גישור זה אינו אלטרואיסטי בלבד. עבור קטאר, נתפסת כערוץ דיפלומטי הכרחי מספקת הגנה. לא ארה"ב ולא איראן מרוויחות מערעור מדינה המשמשת כאחד מגשרי התקשורת הבודדים שנותרו. הנייטרליות של קטאר, במובן זה, היא אסטרטגיית אבטחה מחושבת המתחזה לדיפלומטיה עקרונית.
חוק האיזון המקומי
מבחינה מקומית, מיצובה של קטאר דורש ניהול זהיר. משפחת אל-תאני השלטת חייבת לספק שותף אמריקאי שמצפה לשיתוף פעולה מלא בעניינים צבאיים ובו זמנית להרגיע את טהראן שקטאר אינה שחקן עוין. רשת אל-ג'זירה במימון המדינה משמשת ברומטר לאיזון זה - הסיקור שלה על הסכסוך באיראן הוא בעל ניואנסים יותר מזה של התקשורת הסעודית או האמירית, תוך הימנעות מהמסגרת האנטי-איראנית האגרסיבית המאפיינת את הסיקור מריאד ואבו דאבי.
אוכלוסיית קטאר, על אף שהיא קטנה, כוללת קהילה משמעותית ממוצא איראני ומקיימת קשרים תרבותיים ומסחריים עם איראן שקדמו למדינה המודרנית. קשרים אלה מספקים לדוחא ערוצים לא פורמליים ומודיעין מקומי המשלימים את המגעים הדיפלומטיים הרשמיים.
גבולות הנייטרליות
לפעולת האיזון של קטאר יש גבולות. אם איראן הייתה מכוונת ישירות לבסיס האוויר אל עודיד - תרחיש שיהווה מתקפה על המתקן הצבאי האמריקני החשוב ביותר באזור - הנייטרליות של קטאר תהיה בלתי נסבלת. באופן דומה, אם פעולות קואליציה שיושקו מקטאר יגרמו לאבדות המוניות של אזרחים איראנים, הסובלנות של טהראן לתפקידה הכפול של דוחא תתפוגג.
יש גם שאלות לגבי האם התיווך של קטאר אכן מגביל את פעולות הקואליציה. כמה מתכנני צבא ארה"ב הביעו באופן פרטי תסכול מכך שהקשרים של קטאר עם איראן יוצרים דאגות ביטחוניות מבצעיות - מידע שחולק עם פקידים קטארים עלול להגיע לטהראן בערוצים דיפלומטיים. חששות אלה הובילו לתדרוכים ממודרים שבהם פרטים מבצעיים רגישים נמנעים מעמיתים קטארים.
המשחק הארוך
האסטרטגיה של קטאר עוסקת בסופו של דבר במיקום לצו שלאחר הסכסוך. בין אם הסכסוך בין ארה"ב לאיראן יסתיים במשא ומתן, בחילופי משטר או בקיפאון קפוא, קטאר מתכוונת לצוץ עם מערכות יחסים שלמות מכל הצדדים. החישוב של דוחא הוא ששדה הגז המשותף עם איראן יישאר רלוונטי זמן רב לאחר סיום הסכסוך הנוכחי, וכי היותו המתווך ההכרחי של האזור מספק ביטחון עמיד יותר מאשר בחירת צד במלחמה.
בינתיים, החבל הדק מחזיק. מפציצים אמריקאים ממריאים ממסלולי ההמראה של קטאר כדי לפגוע במטרות איראניות, בעוד שדיפלומטים קטארים נפגשים עם עמיתים איראנים בדוחא. זוהי סתירה שתהיה בלתי אפשרית בכל מדינה אחרת - אבל במפרץ, שבו הישרדות דורשת גמישות, הנייטרליות של קטאר עשויה להיות האסטרטגיה הרציונלית מכולן.