היחסים הצבאיים בין רוסיה לאיראן עברו שינוי מהותי מאז 2022, והתפתח מדינמיקה של קונה-מוכר לעסקה לשותפות אסטרטגית מעמיקה עם תלות הדדית. האספקה של איראן של מל"טים וטילים בליסטיים של שאהד למלחמה של רוסיה באוקראינה הוחזרה בטכנולוגיה צבאית מתקדמת שאיראן לא יכלה להשיג במקומות אחרים. שותפות זו מעצבת מחדש את האיזון הצבאי הן בתיאטראות האירופי והן במזרח התיכון.
הקשר היסטורי
לשיתוף הפעולה הצבאי של רוסיה-איראן יש היסטוריה ארוכה אך לא אחידה. ברית המועצות ומאוחר יותר רוסיה שימשו כספקית הנשק העיקרית של איראן לאחר המהפכה האסלאמית, וסיפקו הכל מטנקי T-72 ועד צוללות בדרגת קילו. מערכת היחסים הייתה תמיד עסקה ולא אידיאולוגית - מוסקבה מכרה נשק למטרות הכנסה והשפעה אזורית, בעוד שטהראן קנתה כי האמברגו המערבי הותיר מעט חלופות.
היחסים הגיעו לנקודת שפל בשנת 2010 כאשר רוסיה ביטלה את משלוח מערכות ההגנה האווירית S-300 לאיראן בלחץ ארצות הברית וישראל. הביטול הזה הכעיס מאוד את טהראן והוכיח את גבולות האמינות הרוסית כשותפה. המסירה הסופית של מערכת S-300 ששונתה (S-300PMU-2) ב-2016, לאחר הסכם הגרעין JCPOA, תיקנה חלקית את הקשר אך הותירה חוסר אמון.
הכל השתנה בשנת 2022 כאשר רוסיה, מול בידוד סנקציות משלה ואובדן ציוד צבאי באוקראינה, פנתה לאיראן כמקור למערכות נשק מוכחות לחימה במחיר סביר. מערכת היחסים עברה מהתנשאות רוסית לכיוון שותפות שווה יותר של צורך הדדי.
איראן לרוסיה: מל"טים וטילים
היצוא הצבאי המשמעותי ביותר של איראן לרוסיה היה הרחפן Shahed-136 לתקיפה חד-כיוונית. אלפי אמצעי לחימה זולים אלה (20,000-50,000 דולר ליחידה), מונחי GPS, נמסרו לרוסיה לשימוש נגד תשתית, עמדות צבאיות וערים אוקראינית.
העברות Shahed-136 כוללות לא רק מל"טים מוגמרים אלא גם טכנולוגיית ייצור וסיוע טכני. רוסיה הקימה קווי ייצור מקומיים עבור גרסאות Shahed (המוגדרות Geran-2 בשירות הרוסי), תוך הפחתת התלות באספקה האירנית תוך הגדלת נפח הייצור הכולל. העברת טכנולוגיה זו מייצגת תרומה איראנית משמעותית ליכולת הצבאית הרוסית.
איראן גם סיפקה לרוסיה טילים בליסטיים קצרי טווח, על פי ההערכות שהם גרסאות פאתח-110 או זולפגאר. אלה מעניקים לרוסיה יכולת פגיעה מדויקת נוספת מעבר למניות איסקנדר המדוללות שלה. ההעברות רגישות מבחינה פוליטית עבור שתי המדינות - איראן כי היא מרמזת על עודף ייצור מקומי, רוסיה כי היא מכירה במחסור בציוד.
רוסיה לאיראן: צינור הטכנולוגיה
בתמורה, רוסיה סיפקה או התחייבה לספק לאיראן מערכות צבאיות המשדרגות משמעותית את היכולות הקונבנציונליות שלה:
- מטוס קרב Su-35 Flanker-E - מטוס קרב מתקדם דור 4++ בעל עליונות אווירית שישדרג באופן דרמטי את חיל האוויר המזדקן של איראן, הנשען כיום על מטוסי F-14 Tomcats מתקופת שנות ה-70 ומטוסי מיג-29 של שנות ה-80. יכולת המכ"ם, האווויוניקה והטילים של ה-Su-35 תעניק לאיראן את פלטפורמת הלחימה האווירית המודרנית הראשונה והאמינה שלה
- מערכת ההגנה האווירית S-400 Triumf - מערכת ההגנה האווירית היצואנית המסוגלת ביותר של רוסיה, עם טווחי פעולה העולה על 250 ק"מ ויכולת לעקוב אחר מטוסי חמקן ולהפעיל אותם. אספקה מלאה של S-400 תסבך באופן משמעותי את הפעילות האווירית של הקואליציה מעל או בקרבת המרחב האווירי האיראני
- מערכות לוחמה אלקטרוניות - ציוד מודיעין מתקדם של שיבוש ואותות המשפר את יכולתה של איראן לדרדר אמצעי לחימה ומערכות סיור מונחות מדויקות של הקואליציה
- תמונות לוויין צבאיות - נתוני לוויין רוסיים מספקים לאיראן יכולת סיור שאינה יכולה ליצור באופן עצמאי, ומשפרים את הכוונה לפגיעות טילים
- סיוע טכני - מהנדסים ויועצים רוסים התומכים בתוכניות איראניות בטכנולוגיית מכ"ם, הנחיית טילים ושילוב הגנה אווירית
גבולות וחיכוך
למרות השותפות המעמיקה, נותרו גבולות ומקורות חיכוך משמעותיים:
זמני אספקה: מערכות מורכבות כמו Su-35 ו-S-400 דורשות שנים מהחוזה ועד ליכולת המבצעית. הכשרת טייסים, תשתית תחזוקה, שרשרת אספקת חלקי חילוף ואינטגרציה עם מערכות קיימות, כל אלה לוקחים זמן. הדרישות המיידיות של הסכסוך הנוכחי חורגות מלוח הזמנים של האספקה של ההצעות המשמעותיות ביותר של רוסיה.
התבדלות אסטרטגית: לרוסיה ולאיראן יש אינטרסים חופפים אך לא זהים. בסוריה, רוסיה ואיראן התחרו על ההשפעה גם תוך תמיכה נומינלית באותו צד. היחסים של רוסיה עם ישראל ומדינות המפרץ - למרות שהן מתוחים - אינם נכסים שמוסקבה מוכנה להקריב לצמיתות לטובת איראן.
דאגות לאיכות: התעשייה הביטחונית הרוסית נמצאת בעצמה תחת עומס חמור ממלחמת אוקראינה. כושר הייצור נמתח, ולפי הדיווחים בקרת האיכות ירדה. ציוד שנמסר לאיראן עשוי שלא לעמוד בסטנדרטים של ימי שלום.
אסימטריה של תלות: איראן זקוקה לטכנולוגיה רוסית יותר ממה שרוסיה זקוקה לרחפנים איראניים, מה שיוצר שותפות לא מאוזנת שבה למוסקבה יש יותר מינוף על טהראן מאשר להיפך.
השלכות גיאופוליטיות
לשותפות הצבאית רוסיה-איראן יש השלכות רחבות יותר על ארכיטקטורת הביטחון העולמית. זה יוצר תקדים למדינות ממוקדות סנקציות המשתפות פעולה כדי לעקוף את הבידוד. זה מקשר בין תיאטראות הסכסוך האירופי והמזרח תיכוני, כלומר הסלמה באזור אחד יכולה להשפיע על האחר באמצעות השפעות של שרשרת האספקה. וזה מאיץ מגמה של שוק נשק גלובלי מפוצל, כאשר מערכת אקולוגית אחת מתרכזת בתעשיות ביטחוניות מערביות ואחרת מתהווה סביב ייצור רוסי, סיני ואיראני.
עבור הקואליציה הנלחמת באיראן, המשמעות של השותפות הרוסית היא שהיכולות הצבאיות של איראן ישתפרו עם הזמן גם בתנאי מלחמה. כל חודש של עימות המאפשר משלוחים רוסים נוספים מעביר את המאזן הצבאי. זה יוצר תמריץ אסטרטגי לקואליציה להאיץ את הפעילות לפני שמערכות מתקדמות הופכות לפעולה, או למקד את שרשרת האספקה של רוסיה-איראן עצמה - שתי האפשרויות עם סיכוני הסלמה משמעותיים.