יחסי הנשק של רוסיה עם איראן נמשכים עשרות שנים אחורה, אך התקופה שבין 2015 ל-2026 ראתה האצה דרמטית ששינתה מהותית את המאזן הצבאי במזרח התיכון. מה שהתחיל עם אספקת ההגנה האווירית השנויה במחלוקת של S-300 התפתח לשותפות הגנה מקיפה שכללה מטוסי קרב מהדור הרביעי, מערכות מכ"ם ושיתוף מודיעין - שותפות שנעצמה על ידי הזרם ההדדי של מל"טים איראניים למלחמת רוסיה באוקראינה.
סאגת S-300: עשור של עיכוב
רוסיה הסכימה לראשונה למכור לאיראן את מערכת ההגנה האווירית S-300PMU-1 בשנת 2007, עסקה בשווי של כ800 מיליון דולר. המכירה הוקפאה ב-2010 תחת לחץ בינלאומי בעקבות החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1929, שהטילה סנקציות על איראן בשל תוכנית הגרעין שלה. ישראל וארה"ב לחצו באופן אינטנסיבי נגד ההעברה, והכירו בכך שה-S-300 יסבך באופן דרמטי כל תקיפה צבאית עתידית נגד מתקני גרעין איראניים.
התקלה פרצה באפריל 2015, כאשר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הסיר את האיסור שהוטל על עצמו. עד שנת 2016, רוסיה סיפקה את גרסת הS-300PMU-2 המשודרגת לאיראן, מערכת המסוגלת לעקוב אחר עד 100 מטרות ולהתחבר לשש בו זמנית בטווחים העולה על 200 ק"מ. איראן פרסה את הסוללות סביב המתקנים הגרעיניים והצבאיים הרגישים ביותר שלה, כולל פורדוב, איספהאן וטהראן.
הגעתו של ה-S-300 אילצה שינוי יסודי של תכנון התקיפות של ארה"ב וישראל. לפני ה-S-300, המתכננים יכלו להסתמך על תחמושת עצירה ששוגרה ממרחקים בטוחים יחסית. לאחר S-300, כל חבילת תקיפה תזדקק לדיכוי ייעודי של נכסי ההגנה האווירית של האויב (SEAD), מטוסי לוחמה אלקטרוניים וטילים פוטנציאליים נגד קרינה כדי לנטרל את סוללות ה-S-300 לפני שחוטטים יוכלו להתקרב למטרותיהם.
Su-35 Flanker-E: חיל האוויר של איראן נולד מחדש
חיל האוויר של איראן הטיס פלטפורמות מיושנות יותר ויותר במשך עשרות שנים - שילוב של F-14 Tomcats מיושנים (שנקנו תחת השאה), F-4 Phantoms, F-5 Tigers וגרסאות מיג-29 מתוצרת מקומית. הגיל הממוצע של הצי עלה על 40 שנה, עם שיעורי שירות מפוקפקים וללא יכולת לחימה מודרנית מעבר לטווח החזותי.
Su-35S Flanker-E שינה את המשוואה לחלוטין. ההסכם של רוסיה לספק כ24 מטוסי קרב מסוג Su-35S העניק לאיראן גישה ל:
- מכ"ם Irbis-E PESA - טווח זיהוי של 350+ ק"מ מול מטרות בגודל קרב, המסוגל לעקוב אחר 30 מטרות ולשלב 8 בו זמנית
- R-77-1 (AA-12 Adder) - טילי מכ"ם פעילים מעבר לטווח חזותי עם מעטפת מעורבות של יותר מ-110 ק"מ
- R-27ER/ET - טילים ארוכי טווח חצי פעילים וטילים מונחי אינפרא אדום
- מנועי וקטור דחף - מנועי 117S המספקים יכולת תמרון יוצאת דופן ויכולת שיוט על
- חבילת לוחמה אלקטרונית - מערכת EW משולבת L175M Khibiny-M להגנה עצמית
למרות שה-Su-35 אינו דור חמישי למטוס קרב חמקני, הוא מייצג קפיצת דור על כל מה שאיראן הפעילה בעבר. השילוב של טווח החיישנים, עומס הנשק ויכולת הלוחמה האלקטרונית שלו הפך אותו לאיום אמין על חבילות התקיפה של הקואליציה הפועלות ללא מטוסי חמקן.
The Ukraine Quid Pro Quo
יחסי הנשק בין רוסיה לאיראן עברו שינוי מהותי במהלך מלחמת רוסיה באוקראינה. החל משנת 2022, איראן סיפקה לרוסיה אלפי מל"טים לתקיפה חד-כיוונית של שאהד-136, שרוסיה כינתה את גראן-2 והשתמשה בהם רבות כנגד תשתית אוקראינית. דיווחים הצביעו גם על העברות איראניות של טילים בליסטיים קצרי טווח של פתח-110 וזולפגאר לרוסיה.
היפוך זה - איראן כספקית נשק לרוסיה ולא כלקוחה בלבד - העניק לטהרן מינוף חסר תקדים במשא ומתן. חילופי המל"טים ללוחמים הפכו לבסיס לשותפות אסטרטגית עמוקה יותר:
- משלוחים של Su-35 הואצו - מה שהיה משא ומתן ממושך הפך למשלוח עדיפות
- העברת טכנולוגיות מכ"ם ו-EW - רוסיה סיפקה רכיבים אלקטרוניים מתקדמים שאיראן לא יכלה לייצר בארץ
- שיתוף מודיעין לווייני - נתוני לוויין סיור רוסי משותפים עם מתכנני צבא איראניים
- שיתוף פעולה ימי - תרגילים משותפים בים הכספי הורחבו כך שיכללו פעולות באוקיינוס ההודי
- שילוב הגנה אווירית - טכנאים רוסים סייעו בחיבור מערכות ההגנה האווירית השונות של איראן
השפעה על תכנון השביתה של הקואליציה
ההשפעה המצטברת של העברות הנשק הרוסי אילצה התאמות משמעותיות בתכנון הצבאי של ארה"ב וישראל. השילוב של הגנה אווירית S-300 ומטוסי קרב מסוג Su-35 יצר את מה שמתכננים צבאיים מכניםסביבה נגד גישה/מניעת שטח (A2/AD) מעל מתקנים איראניים מרכזיים. כעת נדרשות חבילות שביתה של הקואליציה:
- מטוסי F-35 חמקניים למשימות ראשוניות של SEAD ועליונות אווירית
- EA-18G Growler או מטוס תקיפה אלקטרוני שווה ערך לשיבוש
- AGM-88G AARGM-ER טילים נגד קרינה למטרות מכ"מים S-300
- חבילות תקיפה גדולות יותר עם יותר מטוסי תמיכה, הגדלת המורכבות התפעולית
- פעולות סייבר ולוחמה אלקטרונית לפגיעה במערכת ההגנה האווירית האיראנית המשולבת (IADS) לפני תקיפות קינטיות
השלבים המוקדמים של הסכסוך 2025-2026 אימתו את החששות הללו. כוחות הקואליציה הקדישו משאבים משמעותיים לנטרול סוללות S-300 ולהפעלת מטוסי Su-35 לפני שמטוסי תקיפה יוכלו להתקרב בבטחה למטרותיהם. מסע הפרסום של SEAD צרך מאות תחמושת מדויקת והצריך גלים מרובים של התקפות - משאבים שלא ניתן היה להפנות למטרות ראשוניות.
מעבר לחומרה: העברת טכנולוגיה ויכולת תעשייתית
תפקידה של רוסיה בבניית היכולת התעשייתית הביטחונית האיראנית היה אולי יותר תוצאתי מהנשק עצמו. מהנדסים ויועצים רוסים סייעו באופטימיזציה של קו ייצור טילים, ייצור רכיבי מכ"ם ושילוב מערכות לוחמה אלקטרונית. העברת טכנולוגיה זו גרמה לכך שגם אם הושמדו מערכות ספציפיות שסופקו על ידי רוסיה, איראן שמרה על הידע לתחזק, לתקן, ובסופו של דבר לשחזר יכולות מתקדמות בארץ.
רוסיה גם סיפקה רכיבים קריטיים לתוכניות הילידים של איראן - מנועי טורבו-פאן לטילי שיוט, סגסוגות מתקדמות עבור גופי טילים, ואלקטרוניקה הנחיה מדויקת שאיראן נאבקה לייצר או לרכוש במסגרת סנקציות. התלות הזו בשרשרת האספקה יצרה גם חוזק וגם פגיעות: מערכות נשק איראניות היו מסוגלות יותר הודות לרכיבים רוסיים, אבל שיבוש צינור האספקה הרוסי עלול לפגוע בייצור האיראני לאורך זמן.
השלכות אסטרטגיות
מכירות הנשק של רוסיה לאיראן שירתו יעדים אסטרטגיים מרובים מעבר לרווח. הם סיבכו את התכנון הצבאי המערבי נגד איראן, יצרו מנוף על טהראן, הקימו צינור נשק הדדי שימושי למלחמה של רוסיה עצמה, וסימנו לקהילה הבינלאומית הרחבה יותר שמוסקבה תתנגד ללחץ המערבי על העברת נשק. הקשר הוכיח שבעולם רב קוטבי, יריביה של ארצות הברית יכולים לאחד יכולות צבאיות בדרכים המגבירות את האתגרים העומדים בפני מתכננים אסטרטגיים אמריקאים - מציאות שתימשך זמן רב לאחר סיום הסכסוך הנוכחי.